שיעורים מהטבע על דרך, התמדה ומחויבות

השבוע ראיתי סטודיו למשחק עם גולדי הון בו הזכירו את סיפרה: "לוטוס גדל בבוץ" (lotus grows in the (mud.
שם הספר נשען על עובדה בוטנית על פיה פרח הלוטוס גדל במים עכורים. ככל שהמים יותר עכורים, כך הלוטוס יהיה יותר משובח. מאוד אהבתי את המטפורה שהציגה. ככל החיים יחשלו אותנו יותר ונתמודד נוכל להתפתח ולהתמיר.

אם רק היינו מתבוננים ולומדים יותר מהטבע.
תארו לעצמכם איך חיינו היו נראים אם היתה לנו יותר חמלה כלפי המושג "דרך", יותר קבלה לגבי הדרך בה דברים נוצרים או מתרחשים.

מי לא שמע את עצמו או סביבתו מרבים לומר את המשפטים הבאים:

"הייתי צריך להיות במקום אחר בחיי עכשיו".

"הייתי צריך להגיע כבר לייעוד שלי".
"זה שאני לא "שם" מה זה אומר עלי?"

תארו לכם את העץ אומר לעצמו – לא היו אמורים לכרות לי ענף, זה עוצר אותי מלהתפתח.


אם רק היינו שואלים עצמנו: אולי מה שקורה לי זה בדיוק מה שאמור לקרות? עובדה הרי זה קורה.

תארו לכם איך זה היה מרגיש אם היינו פחות מתנגדים למה שקורה ויותר קשובים לו. אם רק היינו נשארים ולומדים את השיעור ולא מנסים לעקוף אותו.
אולי לא מה שקורה (או לא קורה) הוא הבעיה, אלא הציפייה שלי שכבר היה צריך לקרות משהו אחר, היא הבעיה?

תחשבו על זה.
אנחנו כבר לא רגילים ל"דרך" אנחנו בעידן שלא מאפשר לדחות סיפוקים. התגובה חייבת להיות מיידית ואם לא, אנחנו יש קופצים למסקנות.

בעידן בו אנחנו רגילים ומעוצבים להנדס הכל. טכנולוגיה, סביבה, קריירה, בית, משפחה. עיצבנו לעצמנו אפילו זמנים צפויים לכל דבר בחיים (תוך כמה שנים צריך להגיע לטופ של קריירה, באיזה גיל חייבים להתחיל ללמוד, כמה שנים צריך להישאר בכל קדנציה, באיזה גיל צריך להביא ילדים וכמה...)

אבל יש דברים שלא ניתן להנדס.
כשמסתכלים על הטבע, לא רואים שהוא מתוסכל.
אם רק נתבונן בדברים שאנו חווים ולא ניקח אותם אישית.
אם רק נסמוך ונאמין שהדרך שאנו עוברים היא, ככל הנראה, מה שאנחנו צריכים כדי להתפתח.
אם רק נפסיק להתנגד ונבין שמה שעלינו לעשות, הוא ללמוד את השיעור. לבחון אילו שרירים ויכולות אנחנו צריכים לפתח במטרה להגיע לאן שאנו באמת רוצים.


תבחנו את עצמכם. מה האמונה המנחה אתכם:
האם האמונה היא:" או שיש לי את זה, או שאין לי את זה"
או שהאמונה היא "יכולות מתפתחות וככל שאתמיד, אשקיע ואתפתח אגיע לכל מה שארצה".

האם אתם רצים למרחקים ארוכים? מתמידים ומכוונים ומסתנכרנים למול המטרה' תוך לימוד מתמיד' דרך הרבה אי וודאות?
או שאתם אנשי הספרינטים 100% דרייב למרחק קצר, ברור, ידוע מראש ובדר"כ מגיעים עם הלשון בחוץ.