ערוץ זה הוא ארכיון האתר, השומר את הסיפורים מהאתר הישן של ״חורים ברשת״.

    ובחלומי אני כתב החצר של גאידמק

    חלמתי שאני מקבל הצעה שלא ניתן לסרב לה מארקדי גאידמק, להיות כתבלבו באתר התוכן החדש שהוא מקים בהשקעה של כמה מיליוני שקלים (פיצ'רים בולטים: ג'אווה מזהב ואתר עגול, שיוציא לשרי אריסון את העיניים והלב). למרות הבחילה העזה, אני אומר כן, כי איך אפשר לסרב להצעה שתאפשר לי לקנות בית בלי משכנתא תוך שנתיים. תוך כמה חודשים האתר החדש מטפס בצמרת הדירוג של TIM ואני מנצח על צוות של עשרות עיתונאים, שמתחרה בהצלחה באתרי החדשות הגדולים ומציג לעם את המציאות בגירסה הגאידמקית שלה. רגע לפני שדירת הגן נראית כבר בהישג יד, אני חייב לבעוט בדלי ולקלקל הכל. בכתבה על עיר האוהלים שהקים גאידמק, שארית העקרונות שנותרו לי מנהלת קרב של להיות או לחדול - ומנצחת: אני משלב שתי תגובות ביקורתיות על האיש ופועלו. ארקדי (תרשה לי, כן) קורא אלי למשרדו, דופק בזעם על השולחן ומורה לשומר הראש סרגיי ללוות אותי החוצה. נדמה לי שהחלום הזה לא תלוש מהמציאות. אמנם, במקום העבודה שלי מעולם לא נתקלתי בהוראה להשפיע על תכנים בגלל אינטרסים כלכליים, כפי שצריך להיות, ועל כך נתונה הערכתי, אך במבט כולל על העיתונות המקוונת, יש סיבות לחשוש לחדירה של התוכן השיווקי לווידאו האינטרנטי - בדלת הראשית וללא חשש מרגולציה כלשהי. התוכן השיווקי (המונח המכובס ל'פרסום סמוי') הוא תחום פרוץ לחלוטין בטלוויזיה ודי באזכור הייעוץ המקצועי של בנק לאומי בתוכנית "עסק משפחתי" עם פיני גרשון, התוכניות במימון מסחרי בערוץ הבריאות בכבלים, עיצוב האולפן של "כוכב נולד" במראה ובתחושה של סלקום ויש עוד דוגמאות רבות. אם בטלוויזיה נפלה שלהבת, לפרסומאים אין שום סיבה לעכבות בנושא האינטרנט. אנשי מסחר מדברים על תוכן שיווקי באינטרנט ובעיניים שלהם מצלצלים סימני הדולרים. חשוב להדגיש - אין הכוונה לרכישת חסות של חברה מסוימת על תוכנית או כתבה מבלי שתהיה לה השפעה על תכניה. עסקה כזו תהיה לגיטימית לחלוטין. עניין מטריד בהרבה הוא הצבת מוצרים (product placements) או לוגואים בווידאו עבור תשלום, ובעתיד הלא רחוק יוכלו להקליק עליהם כדי לעבור לאתר אחר. לי באופן אישי זה עושה פריחה, אך לצערי זו התפתחות בלתי נמנעת (הספוטים בני ה-30 שניות גוססים). אפשר להתנחם בכך שהצופים אינטליגנטים כדי להבין שלוגו או מוצר לא מופיעים בתוכנית ככה סתם והם יפעילו שיקול דעת - אם לקנות את המוצר או לא. הפן המסוכן ביותר של פרסום סמוי הוא שילוב תכנים של המפרסם בתוכנית והצגתם כחוות דעת מקצועית, ללא גילוי נאות על הקשר המסחרי בין המציג לעורך התוכנית. טובת הצרכנים מחייבת גילוי נאות כזה. אך גם בלעדיו, אפשר ורצוי להאמין (ואולי זה קצת נאיבי) שמינון מסיבי של פרסום סמוי יורגש אצל הצופים ויגרום לחוסר אמון מצדם. בתקופה בה מעורבות המפרסמים בתכנים הולכת וגוברת, כותבים ויוצרים עלולים להיות פחות ופחות חופשיים מאינטרסים זרים שלא נוגעים ליצירה. העצמאות שלהם הכרחית כדי ששוק הדעות והרעיונות יהיה משוחרר משעבוד לאינטרסים פוליטיים וכלכליים. נדמה לי שהאינטרנט גם יאיץ את התופעה השלילית הזו אך מנגד גם יספק את הבמה ליצירה עצמאית ובלתי תלויה שמתנגדת לה. עוד בנושא הזה: סקירה של הרשות השנייה על התוכן השיווקי >