ערוץ זה הוא ארכיון האתר, השומר את הסיפורים מהאתר הישן של ״חורים ברשת״.

    העתק, הדבק וספור את הקליקים

    הקטע הכי נצפה ב"חורים ברשת" מאז פתיחתו היה הביצוע המבריק של נעמי בן אבי ל"ישנן בנות" מתוך אתר Flix, שרשם פי 10 צפיות מכל קטע אחר. הפופולריות של הקטע עומדת ביחס הפוך לזמן שהשקעתי בו - הדבקתי קישור, שרבטתי כותרת ולחצתי "פרסם" - כ-10 שניות. קטעים שכתבתי במשך שעה אפילו לא דגדגו אותו. הייתי יכול לצקצק בשפתיים ולכתוב כאן משהו על שטחיותם של הגולשים והמדיום, אבל אני לא מאמין בזה. ראשית, הביצוע של בן אבי הצחיק אותי מאוד ואפשר להבין למה הוא נגיש ליותר אנשים מכל קטע אחר, שדורש ריכוז או הבנה מוקדמת.  שנית, אני מאמין בתזונה מאוזנת של תכנים המשלבת בין אוכל עממי למעדנים. הערבוב הזה עושה טוב לכולם - גם לכותב וגם לקהל הקוראים. אתר שמציע רק קישורים לקטעי וידאו מצחיקים בסופו של דבר יישאר עם קהל יעד מאוד צעיר, ומי שיכתוב רק פוסטים גבוהי מצח יישאר עם קוראים מעטים. שלישית, רייטינג זה לא הכל. לפעמים יותר מכמה אנשים קוראים אותך חשובה השאלה מי קורא אותך. אני לא אוהב את digg.com. האתר אמריקני מדי ואני מתקשה למצוא בו תכנים שמעניינים אותי, גם במדור הטכנולוגיה. משתרבבים לשם לא מעט קטעים ממוחזרים, לא בדוקים ושגויים. אבל המתכונת של אתרי קישורים המבוססים על "תבונת ההמון" הוכיחה את עצמה. אולי זה לא מפתיע ש-digg עבר את ניו יורק טיימס (על פי אלקסה בע"מ), אך מה יהיו ההשלכות כשיעבור את cnn? אתרי התוכן חייבים לשלב את "חוכמת ההמון" הזו בתוכם אם ירצו להישאר מובילים ב-2.0. אם לא יעשו את זה, האתרים המקשרים יעברו את ספקי התוכן המקורי. אני לא יודע עד כמה התרחיש הזה תקף לגבי ישראל, אני מאמין שזה יקרה גם כאן, אך התהליך יהיה איטי בהרבה.  digg מול ניו יורק טיימס (מקור: אלקסה) >