ערוץ זה הוא ארכיון האתר, השומר את הסיפורים מהאתר הישן של ״חורים ברשת״.

    מוות, הטאבו הגדול האחרון, נשבר ברשת

    הזוועה פופולרית יותר מפורנוגרפיה, כתבתי במאי 2004 בעקבות הפצת סרטון המוות של ניק ברג, האזרח האמריקני-יהודי שראשו נערף בעיראק בידי אנשי אל קאעידה. אז התברר כי מספר הגולשים שחיפשו את הסרטון במנוע החיפוש לייקוס היה גדול פי 12 (!) ממושא החיפושים במקום השני, סרטון הסקס של פריס הילטון. הביקוש העצום לסרטון ההוצאה להורג של סדאם חוסיין באתרי שיתוף הווידאו ממחיש שלא מדובר בתופעה חד פעמית. ההסבר שלי לתופעה הוא פשוט. קשה כבר לזכור, אך לפני שהגיח לחיינו האינטרנט המסחרי, אי שם בשלהי 1994, החברה הישראלית (כמו רוב החברה המערבית והאמריקנית במיוחד) הייתה פוריטנית הרבה יותר ביחס להיום. האינטרנט שבר את הטאבו של הסקס - לדבר על זה, לראות ולהראות. חופש הביטוי לכל גולש, ושפע הציצים והאיברים הזמינים ברשת לכל דורש, על פי כל דרישה, חריגה ככל שתהיה גרם לכך שסקס הפך להיות עניין רגיל ובהחלט לא המסתורין הגדול שהיה בגלל ההסתרה וחוסר הידיעה. המוות הוא הטאבו הגדול האחרון בחברה המערבית והאינטרנט מנתץ גם אותו בהדרגה. בשלב זה עדיין יש צמא גדול בציבור להיחשף לרגע המסקרן והמבעית בו אדם מאבד את חייו, אך כאשר יופצו עוד ועוד סרטונים כאלה גם המוות יהפוך לטבעי יותר. למזלי, מעולם לא ראיתי אדם מת במציאות הפיזית ואני זוכר היטב את הפעם הראשונה שראיתי מוות בסרטון. אני זוכר את תחושת האדרנלין, את הלמות הלב. כשראיתי היום את וידאו ההוצאה להורג של סדאם חוסיין זה כבר לא עשה לי כלום ולא בגלל שמדובר ברודן. האם אני צריך להרגיש רע כאשר הלב לא מתכווץ יותר לנוכח הרג של אדם אחר? אולי, אבל קשה לשקר את הגוף, שמתרגל לבסוף לכל דבר. אני לא חושב שחשיפה מוגברת להרג ורצח תהפוך אותנו לאדישים יותר - היא רק תרגיע את הכמיהה הנוכחית לסנאף. >